ביהמ"ש דחה בר"ע על החלטת המחוזי כי המבקש לא פינה את הנכס המושכר, ולכן אין חריגה מההסכם בין הצדדים

           בין המבקש והמשיבות נכרת חוזה שכירות, במסגרתו שכר מהמשיבה 1 (להלן: המשיבה) חדר בבניין שבבעלותה. בשנת 2005 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו המבקש יפנה את המושכר עד ליום 1.2.2006 ובתמורה תעביר לו המשיבה סך של 40,000 ש"ח.

           ביום 1.2.2006 פינה אמנם המבקש את המושכר, אולם המשיבה סירבה להעביר לו את הסך של 40,000 ש"ח, שכן לטענתה לא פינה כמוסכם את המושכר, בהותירו בו בריכת ג'קוזי, לאחר שפירק את מנועיה.

           משכך, הגיש המבקש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. במקביל טענו המבקשות טענת "פרעתי", לפיה אין הן חבות על פי פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה, שכן המבקש לא פינה את המושכר, בהתאם לקבוע בהסכם.

           ביום 1.3.2007 דחה ראש ההוצאה לפועל את טענת ה"פרעתי", בקובעו כי המבקש פינה את המושכר כמוסכם בהסכם. בהתאם קבע ראש ההוצאה לפועל כי באם לא ישלמו המשיבות למבקש את הסכום של 40,000, ינקטו כנגדן הליכי הוצאה לפועל.

           על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגישו המשיבות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4284/07).

           בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן) קיבל את הערעור בקובעו כי פירוק המנועים מבלי לפרק את אמבט הג'קוזי עצמו הותיר את המשיבות במצב בו עליהן לפרקו בעצמן כדי שניתן יהיה לעשות שימוש במושכר, ועל כן לא ניתן לומר שהמבקש פינה את המושכר.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא פינה את המושכר, שכן הותרת הג'קוזי במצב בו הושאר לא היוותה חריגה מההסכם בין הצדדים.

           מנגד טוענות המשיבות כי אין בבקשה שאלה בעלת חשיבות חוקתית או כזו היכולה לתרום לאחידותה של ההלכה, או שיש בבקשה חשיבות ציבורית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. לגופו של עניין טוענות המשיבות כי הותרת הג'קוזי כשהוא ללא מנועים מנעה מהן את השימוש במושכר.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           כידוע, הכלל הנוהג הינו כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, חרף טענות המבקש, אין בבקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, והשאלה היחידה הינה הפרשנות שיש ליתן להסכמת הצדדים. משכך, לא הראה המבקש מדוע קיימת כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. כפי שעולה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מסעיף 2 להסכם בין הצדדים, ניתנה למבקש האפשרות לפרק את בריכת הג'קוזי, במלואה, ובכפוף לסגירת הבור שייוצר במקום. אלא שהמבקש בחר לפעול בדרך שלא נקבעה בהסכם, מעין דרך ביניים בין פירוק הג'קוזי והחזרת המצב לקדמותו ובין הותרת הג'קוזי בשלמותו, במצב פעיל. בהותירו את הג'קוזי במקומו, תוך פירוק מנועיו בלבד, הותיר המבקש את הג'קוזי במושכר כאבן שאין לה הופכין. בדרך זו, לא ניתן לומר שהמבקש פינה את המושכר כשהוא פנוי לשימוש, שכן היה על המשיבות לפנות בעצמן את הג'קוזי, או לחלופין להתקין בו מנועים. משכך, לא ניתן לומר כי המבקש עמד בחובתו לפנות את המושכר, בהתאם לקבוע בהסכם. משלא עמד המבקש בחובתו זו, הרי שעל פי ההסכם לא נכנסת לתוקף התחייבותם של המשיבות לשלם לו סך של 40,000 ש"ח, אותם ביקש לגבות באמצעות פנייתו ללשכת ההוצאה לפועל.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           המבקש ישא בשכר טרחת עורך דינן של המשיבות בסך 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ג' בטבת התשס"ח (12.12.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: